<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"א</h1>
<h2>דף מד:</h2>
מטלטלין אם הקנה אותם אגב מקרקעי יש להן דין קדימה כי דינם ממש כמו קרקע ויש לו קול וטורף אותם ממשעבדי כדאמרינן בבתרא וגובה אותה מכל מי שקנאם ואם מכרן לוקח ראשון גובה אותם מן השני ואין לתבוע דמי המכר שביד הלוקח ראשון כדאמרינן דקרק' שמכרו לוקח ראשון שהולך מלוה ודן על קרקע עם לוקח שני ולא עם המוכר שקבל המעות זולתי אם מכרם לגוי או אנס שאין יכול להוציא ממנו או שהלך לו לוקח שני ואינן בעין המטלטלין חוזר על לוקח ראשון כדין מזיק שעבודו של חבירו וכן הדין בשטרות אם מכרן ודוקא שכתב בשטר ששעבד כל נכסיו ומטלטלי אגב מקרקעי השטרות בכלל נכסים. ויש מי שכתב שאין משעבד לו שטרות בכלל נכסיו כי דוקא בשכיב מרע אמרינן זה אבל בבריא עד שיכתוב וכל שעבוד דאית ליה בהון וכן הסכי' הרשב"א וכתב הרמב"ם במלוה ולוה פי"ח שאם הקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי דלא כאסמכתא ודטופסי דשטרי שטורף טלטל כמו קרקע וכן פשוט. וב"ח מאוחר שקדם גובה בינונית ואין ב"ח מוקדם גובה ממנו במקום שיש בני חורין זבורית כך מוכח גטין פרק הנזקין וכתב רב אלפס בשם רב שרירא דבהקדש מה שגבה גבה כדאמרינן בערכין [ז' ע"ב] אבל בהדיוט מה שגבה לא גבה בקרקע ובטלטל דאין להם דין קדימה מה שגבה גבה כתובות. עוד כתב הר"מ במז"ל במלוה ולוה בפ"ד מי שיש לו חובות הרב' כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה בין מן הלקוחות ואם קדם האחרו' וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל הקרקעות שקנה אחר שלוה מבעלי חובו' הרבה אף על פי שכתב בכל א' שאני עתיד לקנות משועבד לך אין בהם קדימה אלא יד כולן שוה דכל מי שקדם וגבה זכה אף על פי שהו' אחרון. לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנו' משועבד לך ואחר כך קנה שדה ולוה מאחר הרי השדה משועבד לראשון והוא קודם לגבות וכן אפי' הן מאה ע"כ. וכתב הרמ"ה כי בכל מקו' שאמרנו מה שגבה גבה כגון במטלטלין שלא הקנה אותן אגב מקרקעי או בשני ב"ח שזמנן שוה אבל כתב מטלטלי אגב מקרקעי לשניהם וכן לוה ולוה ואח' כך קנה כי בכל אלו אין להם דין קדימה מה שגבה גבה ואפילו תפס מעצמו. המוצי' שטר חוב על חבירו מגבהו ממעות אותו מקום שנכתב בו הכתב ואם אין כתוב בו באיזה מקום נכתב מגבהו ממעות אותו מקום שתובעו שם כתוב בו כסף סתם מה שירצ' לוה מגבהו והוא שכתו' בו מטבע דאם לא אמרינן שר"ל חתיכה מכסף ואפילו קטנה כתובות [ק"י ע"ב] מלוה על פה יש לה דין קדימה כנגד מלוה על פה כתובות ויש מי שפירש שאפילו מלוה על פה יש לה דין קדימה אצל מלו' בשטר והסכימו כן גדולי האחרונים דכיון דשעבודא דאוריתא אף על גב דאינה טורפת מן הלקוחות משום דאין לה קול אבל טרפה מנכסים משועבדים למלוה בשטר מאוחרת וכן נראה עיקר והרי"ף כתב בתשובה דאין למלוה על פה קדימה על מלוה בשטר ודחה דברי רב האיי שכתב שיש לה דין קדימה והרשב"א כת' כרב האיי. מי שחייב לחבירו מנה ופרעו דינר פרעון הוי ולא יש לו עליו אלא תרעומת ואין המלוה יכול לומר איני רוצה לקבל המעו' כי אם בבת אח' מציעא.
<h2>דף קנז.</h2>
נפל הבי' עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והי' עליו ב"ח יורשי האב אומר הבן מת ראשון ואחר כך מת האב ואין לך לגבות כלום מנכסי האב ובעל חוב אומר האב מת ראשון ואחר כך מת הבן ויירש לאביו ויש לי לגבות מממון אביו נכסים בחזקתן ולא נוציאם מחזקתן כלל ואם היו בחזקת אביו לא יגבה כלל מהן כי הן ראוי לבוא ובעל חוב אינו נוטל בראוי כבמוחזק כי יורשי האב רוצה לומר בנו של לוה הם עומדין במקום לירש אבי אביהם וכשמת הבן כבר נאבד החוב כי לא היה לו שום דבר וכן הדי' אם היו בשתי מדינות ולא נודע מי מת תחלה ולמטה בח' הג' תמצא אינו גובה מן הראוי. בתרא. כל טירפא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו טירפא היא וכל אדרכתא דלא כתי' בה קרענ' לטירפא לאו אדרכתא היא ואם יש בה טעות אינו גובה פי' אפילו מיום ששלמו יומי הכרזה וכל שומא דלא כתיב בה קרענא לאדרכתא לאו שומא היא בתרא וכתובות. בעל חוב אינו נוטל כראוי כבמוחזק כמו כתובת אשה ושם תמצאנו ובשלהי בכורות פשוט.
